הסטארט-אפ שבו היא עובדת מחלק הטבות והיא, מנהלת הגיוס, מחליטה לרכוש בהטבה הזו מפגשי ייעוץ מקצועי. אני מתרשמת מאוד מהבחירה שלה ואנחנו יוצאות לדרך.
פגישה ראשונה ואנחנו מגדירות את המטרות. היעדים – מה היא רוצה להשיג מהמפגשים, על מה היתה רוצה לעבוד? היא רוצה לעבוד על היכולת שלה לסגור משימות עד הסוף, לא להשאיר קצוות פתוחים ופחות להישאב לאיזורי הנוחות בעבודה.
זו נשמעת כמו מטרה טובה ואנחנו ניגשות לבנות את תכנית העבודה.
לפגישה הבאה היא מגיעה מוצפת ומבולבלת. “הארגון לא יודע מה הוא רוצה” היא אומרת לי. “איך אפשר לעבוד בצורה כזאת?”. עכשיו, שיש לה מטרה ברורה, היא רואה בקלות את הפער בין האמצעי למטרה.
אנחנו מנסות להגדיר מה בכל זאת הארגון רוצה, מה המטרה של הארגון ולאחר מכן מדייקות את החיבור בין האסטרטגיה של הארגון להגדרת התפקיד שלה. חיבורים – מצד אחד, הבנת הבשלות של הארגון היא קריטית ביכולת שלו לשתף פעולה ולהטמיע תכניות גיוס. מצד שני, לפעמים אנחנו מנהלי הגיוס נעולים על דרך עבודה מסויימת אבל הארגון לא מסוגל עדיין להכיל אותה. גמישות היא שם המשחק.
עדכנו את תכניות העבודה, הצבנו יעדי ביניים, מיפינו פערים ומצאנו פתרונות. שינויים לא תמיד מתחילים בגדול, הם מתחילים בקטן והולכים ותופחים, התחלנו להוקיר נצחונות קטנים ולהבין שלפעמים דברים שמצליחים בענק, מתחילים ב – Baby Steps.
ככה, היא נעה בעדינות בין תגובה ליוזמה, בין טקטיקה לאסטרטגיה, ממי שמכבה שריפות בעיקר למי שחושבת כמה צעדים לפני הארגון.
