“הנאים השכנים בעיניך”? המשפט הידוע והאלמותי מתוך אחד מספרי הילדים שגדלנו עליהם – דירה להשכיר. האם השאלה הזאת מתאימה גם לשוק העבודה?
אורן, חבר וותיק, ביקש שאבוא איתו להראות דירה שהוא משכיר בשכונת מגורים חדשה. הוא קבע עם מספר אנשים ומהר מאוד הבין שמי שהגיע לראות את הדירה שלו, מגיע כבר לראות דירות נוספות דומות לשלו.
התהליך היה דומה ברוב המקרים, הראינו את הדירה, אורן סיפר קצת על עצמו והתעניין / ראיין את האנשים שמולו.
בסיום היום הארוך, שאל אותי אורן, אם הכל די דומה, אז על מה בעצם הם מבססים את הבחירה? על מה היא נשענת?
התשובה קפצה לי מייד – “הנאים השכנים בעיניך”? עניתי לו, כאשר במקרה הזה במילה שכנים הכוונה היא אליך המשכיר. המוצר הוא הדירה והערך המוסף של הדירה, המרכיב הייחודי והמבדל שלה זה אתה.
בעודי עונה לו, עולה לי מייד תמונה בראש של מועמד במפגש שלו עם החברה. גם לו יש מספר אפשרויות, סביר להניח שבתחום זהה ומחברות דומות.
אז מה בעצם מנחה את המועמד בבחירה שלו?
לאורן אני עונה שהמוצר די דומה ברוב הבניינים בשכונה, הבחירה נשענת על החוויה וההתרשמות שהיתה לאנשים ממך. האם ‘בא להם’ שאתה תהיה המשכיר שלהם? האם הם מעוניינים בקשר ארוך טווח? האם הם סומכים עליך שתרצה בטובתם?
כך גם עובד שוק העבודה של היום. התחרות חזקה מתמיד, מיטב החברות נלחמות על מיטב המועמדים. בתחרות כמו בתחרות, נעשית בדיקה מתמדת מה כל חברה מציעה ויש התכווננות להצעות דומות באטרקטיביות שלהן. לכן, במצב כזה, כל שנשאר למועמדים זה לשאול את עצמם זה, “איפה בא לי לעבוד”?
בסדנאות הריאיון שאני מעבירה בחברות השונות, יש שיח ער וחשוב עם המנהלים על חווית המועמד. לא תמיד קל למנהלים לקבל את העובדה שאחרי כל המאמץ שמושקע בתהליך, על השאלה הזאת תישען החלטתו של המועמד. אבל אנחנו חיים בעולם של חוויות, עולם של רגש ולכן שוק העבודה חייב להתאים את עצמו לעולם הזה ולמועמדים שמחפשים את זה.
הנוסחה פשוטה:
חוויה ← נשענת על רגש ← רגש נצרב ← מה שנצרב (לטוב או לרע) ← אנחנו זוכרים
יש חשיבות מכרעת לחוויה שמתקבלת ולרושם שנוצר במפגש עם החברה. לא בכדי חברות רבות משקיעות הרבה ובצדק בחווית המועמד.
כדי שהחוויה תהיה שלמה, חשוב מאוד לשמור על האותנטיות, Walk the Talk.
כלומר, החוויה היא תחושת ההלימה שיש למועמד בין הסיפור שהוא רואה ושומע לגבי החברה, לבין ההתנסות שלו במציאות בממשק עם החברה במסגרת תהליך הגיוס. תחושת ההלימה זה אותו רגש חיובי שנוצר שמנחה את קבלת ההחלטה.
ובאשר לאורן… הוא מצא שוכרים עוד באותו היום. היתה להם אפשרות לדירה אחרת עם נוף יפה יותר אבל הם העדיפו את הדירה שלו. אמרו לו שמשהו הרגיש להם נוח ובטוח יותר איתו. ‘בא להם’ לשכור ממנו את הדירה..
